חובות ישנים

עבר זמן רב מאוד מאז פורסם הפוסט האחרון בבלוג זה. החיים במלוא עוצמתם לא השאירו מקום ליצירה וחבל.

בין שתי עבודות ולימודים לתואר שני הצלחתי ליצור כמה דברים שפשוט פשע לקנות:

בראש השנה חגג אלון את יום הולדתו הראשון. ילד ששמו אלון פשוט חייב זר של עלים ובלוטים:

ההכנה ארכה עשרים דקות ברוטו, כולל חיפוש אחר מספרי הזיגזג שכבר מזמן לא היו בשימוש. הכל עשוי מלבד, כולל הבסיס, ומחובר בוולקרו כדי להתאים את הגודל בשנה הבאה וזו שאחריה. באופן מפתיע חתן השמחה הסכים לחבוש את הזר יותר משתי השניות שלקח לצלם אותו...

חודשים ארוכים עברו, ופורים הגיע. הילד בן השנה וחצי נשאל למה הוא רוצה להתחפש ובהשראת הספר האהוב עליו נכון לחודש פברואר, מיץ פטל,  ענה: "נה!", שזה בתרגום לעברית של מבוגרים: "ארנב!".

 

ובהמשך- פסח...

לכבוד שבת

לכבוד שבת אני מפרסמת דגשים להכנת חלה מוצלחת.
אני מכינה חלה בכל יום שיש מזה מספר שנים. בעזרתו של אבי (שהוא אופה ידוע) התגבשה אצלי דרך עבודה שלרוב מניבה חלה אוורירית, גבוהה, בעלת סיבים ארוכים וכמובן טעימה מאוד. 
חלה מוצלחת לא מסתכמת במתכון טוב אלא היא בעיקר דרך עבודה, וזו עבודה שדורשת בין חמש שעות בקיץ לשתים עשרה שעות בחורף. אם ימי שישי שלכם עמוסים ניתן להכין את הבצק ביום חמישי בערב, להתפיח תפיחה ראשונה ולהניח לתפיחה שניה במקרר ללילה. 
דרך העבודה חשובה יותר מהמתכון המדויק. ניתן להוסיף סוכר, להוריד סוכר, להחליף חלק מהקמח בקמח מלא ולהפוך לגרסת פרווה ע"י החלפת המרגרינה בחמאה. עם זאת, המתכון שאני משתמשת בו הוא:

מרכיבים (לחלה קטנה שמספיקה לכ-4 אנשים רעבים או רק לקידוש של 8 ויותר):

250 גר' קמח לבן (כשתי כוסות)

2 כפיות שמרים יבשים

חצי כוס מים פושרים

80 גר' סוכר (כחצי כוס)

80 גר' חמאה/ מרגרינה לגרסת הפרווה (לא שמן!)

1 ביצה לארג'

1 כפית מלח

אופן ההכנה:

אני נוהגת "להעיר" את השמרים בכוס עם המים הפושרים וחצי כפית סוכר. לפי יצרני השמרים זה לא נחוץ, אבל בימים קרים זה משפר את התפחת הבצק.
מערבבים את כל החומרים בקערה, יש להוסיף את המלח בסוף ורק לאחר שערבבתם את השמרים היטב בשאר החומרים. מגע ישיר של מלח עם שמרים הורג אותם והבצק לא יתפח.

עדיף להוסיף את הקמח בהדרגה, בלישת בצק תמיד עדיף להוסיף קמח לבצק דביק מדי מאשר מים לבצק קשה מדי.

לושו לפחות 10 דקות. מטרות הלישה הן בניית רשת הגלוטן, שהוא חלבון החיטה, והכנסת אוויר. אם הבצק דביק הוסיפו קמח. הבצק צריך להיות גמיש אבל לא להידבק לידיים ולא רך מדי. אם אתם מעדיפים, ניתן ללוש במעבד מזון. בלישה ידנית אין דבר כזה "יותר מדי" לישה. הלישה נותנת לחלה את המרקם האוורירי- השקיעו בה.

הניחו להתפחה בטמפרטורת החדר עד שהנפח מוכפל. אל תאיצו בבצק- הוא יתפח. בחורף ייתכן שייקחו לו כמה שעות, בקיץ פחות משעה. אם זמנכם דוחק בכם, ניתן להתפיח בתנור סגור למחצה עם תבנית מים רותחים שיוצרת סביבה לחה וחמימה כמו אוגוסט תל אביבי.

לפני

אחרי

 לאחר שהבצק תפח הפילו אותו באגרוף מכוון למרכזו ולושו שוב כדקה. הניחו להתפחה שניה.

ההתפחות החוזרות יוצרות את המרקם האוורירי והסיבי האופייני לחלה. אל תדלגו על התפיחה השניה, ותפיחה שלישית תעשה לחלה שלכם רק טוב אם כי היא לא הכרחית. היזהרו מהתפחת יתר! בצק שתופח יותר מדי נופל והשמרים מתעייפים ומתים.

לאחר התפיחה השניה הפילו שוב את הבצק, לושו כדקה על משטח מקומח וחלקו את הבצק ל-3 או 4 חלקים. מכל חלק צרו כדור, רדדו ל"פיתה" ואת הפיתה גלגלו לגליל. הכנת הגלילים בצורה זו יוצרת סיבים ארוכים ועוזרת לשמירה על צורת החלה בעת האפיה.

גלגלו את הגלילים לצורך מתיחתם. אל תמתחו את הגליל מעבר ליכולתו! הוא ייקרע או שפשוט יחזור לגודלו הקודם. גלגלו כל גליל למקסימום שהוא מאפשר והניחו בצד, לאחר כדקה המשיכו לגלגל והבצק ימתח עוד.אל תגלגלו קדימה ואחורה כמו שהייתם מגלגלים למשל פלסטלינה או פימו. התחילו משורש כף היד וגלגלו עד קצות האצבעות. אז הרימו את הידיים מהבצק ועשו זאת שוב. התחילו ממרכז הגליל ובכל גילגול זוזו לכיוון הקצוות. כך תקבלו גלילים שווים בעוביים לכל האורך.

כשהבצק מגיע למלוא האורך שאתם מעוניינים שיהיה לו (כ-40 ס"מ) חברו את הגלילים בקצה אחד וקלעו את החלה. 

החלה לפני התפיחה

החלה אחרי התפיחה

העבירו לתבנית עם נייר אפיה והניחו שוב לתפיחה עד שהחלה מכפילה את נפחה לפחות. אל תכניסו לתנור לפני שהחלה סיימה לתפוח- היא תאבד מצורתה ותתבקע. היזהרו מהתפחת יתר!

הברישו בביצה טרופה ופזרו שומשום.

הכניסו לתנור מחומם מראש ל-180 מעלות. החלה מוכנה לאחר כ-20-25 דק' כשצבעה חום זהוב ונקישה על הקרקעית מפיקה צליל חלול. 

הערה- ניתן להכפיל את הכמויות לקבלת חלה גדולה יותר ואף לרבע אותן לקבלת חלה ענקית. בכל הגדלה כזו יש להנמיך מעט את חום התנור ולהאריך את משך האפיה.

קערות מצוירות

לפני כשנה וחצי התחלתי ללמוד קדרות. אחרי המון כלים קטנטנים שלא ברור לי בדיוק למה התכוונתי כשעשיתי אותם ונסיונות רבים בשילוב גלזורות ואנגובים החלטתי להכין קערות, לצבוע אותן לגמרי ולצייר עליהן מנדלות. על המנדלות התאמנתי במשך שנים ארוכות באוניברסיטה ובישיבות.

זה לקח הרבה יותר זמן ממה שחשבתי, ואני מתכוונת להמון זמן, משהו כמו שעה וחצי לקערה. לא נראה לי שאעשה עוד כאלה בקרוב.
מצד שני, זה אחד התוצרים שאני הכי גאה בהם והראשון שאני מגישה בו אוכל לאורחים. אלה קערות די קטנות- הצהובה בגודל של קערה לקורנפלקס, השאר טיפה קטנות ובעיקר רדודות יותר, כך שהן מתאימות במיוחד להגשת סלטים קטנים.

יש לי קוביות קטנות

יש לי קוביות קטנות
טוב מהן הכל לבנות
גם קטר וגם קרון
אניה ואווירון

                            פניה ברגשטיין

הקוביות הוכנו כמתנת לידה מאוחרת משהו לבנה של בת דודה שלי שנולד אחרי שתי בנות.
זה פרויקט פשוט לעומת כדור האיימיש אך חמוד ושימושי.

תפירה לאלון

כשהייתי בהיריון היו לי המון תכניות לגבי תפירה לתינוק שיוולד. בסופו של דבר הספקתי רק מזרון לשידת ההחתלה מצופה בשעוונית מכוערת למדי (היום התכנית היא להחליף את השעוונית) ואפליקציות לוילון. את המזרון לשידה אחסוך מהבלוג לפחות עד שאחליף לו את השעוונית, וזה הוילון:

יצא קצת מקומט ולא פרמתי כי תפר זיגזג צפוף משאיר חורים כעורים ביותר. הדמויות מבד שקניתי מזמן ולא מצאתי עוד ממנו לצערי.
אחרי שאלון נולד כל מה שהצלחתי לתפור במשך זמן רב היה סינר ההנקה שלו, עד שגדל והתחיל להתעניין בקלמר שתפרתי לפני שנים מבד בסגנון היפי, אז החלטתי להכין לו מאותו הבד כדור איימיש:

לא העליתי על דעתי כמה עבודה זו תהיה. הגזירה של 36 חלקים, תפירה במכונה ואחר כך מילוי ותפירה בתך נסתר של 12 חלקים קטנים, שלא לדבר על החיבור במרכז... ובסוף העולל מעדיף את הכדור הקנוי והמגעיל....

סינר הנקה

יחד עם הארנק נגנב גם סינר ההנקה שלי. תפרתי אותו בשעת חסד אחת כחודש אחרי הלידה כשאלון ישן במפתיע שעתיים רצופות. הוא היה עשוי מהבד המקסים הזה:

היה לו גם שקיק תואם וקשת והוא שימש אותי נאמנה במשך חצי שנה עד לפני כחודש אז, כאמור, נגנב התיק בתוכו הוא שכן והיום הוא ודאי משמש אם מניקה אחרת אי שם.

אלון אמנם כבר בן שמונה חודשים וחצי אבל עדיין יונק ולעיתים מתעורר הצורך בסינר הנקה, בעיקר בעת ביקורים משפחתיים ולאחר חוג שחיה. 

רציתי להכין סינר חדש מאותו בד אך גיליתי שהחתיכה שברשותי מעט קטנה מדי. התחרטתי בדיעבד שבזבזתי חתיכה ממנו לצורך הכנת השקיק התואם ופניתי לחפש בד חלופי.

הפור נפל על בד משנות השבעים ששימש בעברו ככיסוי לתנור אפיה בגן בו עבדתי ואני החרמתי לצרכי (תנור לא באמת צריך כיסוי...). כבר הייתה לו מכפלת משני צדדים כך שהעבודה לקחה לי שעה ברוטו, כולל בחירת הבד, חיפוש המידות המדויקות באינטרנט וסידור שולחן האוכל לאחר העבודה.

זו לא גזרה מקורית שלי אלא לקוחה מכאן:

שינויים שעשיתי- 
1. השתמשתי באבזם מלבני ולא בטבעות D פשוט כי לא היו לי כאלה בבית. עושה את אותה עבודה.
2. במקום עצם של מחוך (boning) שאין להשיג מחוץ לנחלת בנימין השתמשתי גם בסינר המקורי וגם בחדש ברצועת "מפל" (החומר הזה שנראה כמו בריסטול אבל הוא בעצם פלסטיק) ברוחב 2 ס"מ. השתמשתי בשתיים זו על גבי זו ליתר חיזוק. עושה את אותה עבודה, אם כי אסור לקפל את זה אלא רק לגלגל כדי לשמור על הצורה שלו.

והנה הוא בשקיק שלו:

הדרכה- תפירת ארנק

בחג הפסח האחרון נגנב הארנק שלי על כל תכולתו. לאחר שחידשתי את כל המסמכים והכרטיסים התפניתי להכין לי ארנק חדש.
הארנק הישן לא היה מעוצב כלל. זה היה ארנק פשוט ביותר, מבד סינטטי בצבע כחול כהה כמו שבדרך כלל מוצאים אצל נערים מתבגרים. משהו כזה:

הוא היה לי נוח, כי היה קומפקטי והכיל בנוחות תעודת זהות וכמה כרטיסים, היה לו רוכסן לכסף קטן ועוד כיס לכרטיסים הפחות שימושיים. לאחר שנגנב חיפשתי ארנק כזה אך נראה שכבר לא משווקים אותם. כל הארנקים שמצאתי היו מעור, וכולם גדולים מכדי להיכנס בנוחות לכיס או קטנים מכדי להכיל תעודת זהות. רבים היו מכוערים ורבים יותר היו יקרים.
אז תפרתי לי ארנק, וצילמתי את שלבי הכנתו כדי לחלוק אותו איתכם:

חומרים:

בד לחלק החיצוני (אפשר להקשיח בפליזלין)
בד לחלק הפנימי
בד בטנה
רוכסן באורך 8 ס"מ
צמדן (סקוץ') באורך 11 ס"מ, זכר ונקבה.
כפתורים לקישוט

מידות:
בד חיצוני- (1) 28X13 ס"מ
בד פנימי- (5) 10X13 ס"מ
               (1) 40X5 ס"מ
בד בטנה-(2) 28X13 ס"מ


 שלב ראשון- כיס עם רוכסן לכסף קטן:
 
באחת מחתיכות הבד הפנימי בגודל 10X13 ס"מ חותכים חתך באורך 6 ס"מ עם חיצים הפוכים בקצוות כך שיווצר חלון באורך 8 ס"מ וברוחב 1 ס"מ במרחק של 2.5 ס"מ מהקצה. מקפלים אחורה ומגהצים. תופרים את הרוכסן בחלון.

תופרים עוד חתיכה של10X13 ס"מ מאחורי החתיכה הזו שמאל על ימין, כך שכשפותחים את הכיס ייראה צד ימין של הבד הפנימי.

מניחים בצד.

 
שלב שני- כיסים לכרטיסים:

לוקחים את החתיכה בגודל 40X5 ס"מ מהבד הפנימי. מקפלים חצי ס"מ מהקצה העליון (בצלע של 40 ס"מ) אחורה ומגהצים. תופרים טופ-סטיץ' כדי להחזיק את המכפלת, אני עשיתי את התפר הקישוטי היחיד שהמכונה שלי יודעת לעשות בצבע של הבד החיצוני.

גוזרים את הרצועה שנוצרה לארבעה חלקים שווים באורך 10 ס"מ.

ממקמים את הכיסים לכרטיסים באופן שווה לאורך חתיכה נוספת בגודל 10X13 ס"מ. תופרים את הבסיס של כל אחד ולבסוף מחזקים את שני הצדדים.

מניחים בצד.

 שלב שלישי- כיס לשטרות+ צמדן:

לוקחים עוד חתיכה של 10X13 ס"מ. מקפלים חצי ס"מ לאחור בצלע של ה-13 ס"מ ומגהצים. תופרים טופ-סטיץ' (אפשר בתפר קישוטי) קרוב לקצה.

בצד השני תופרים את הזכר של הצמדן כס"מ וחצי מהקצה. אני תופרת צמדן בתפר זיגזג רחב וצפוף מסביב.

מחברים לחתיכה האחרונה של 10X13 ס"מ שמאל על ימין משלושה צדדים, כך שצד ימין של הבד האחורי ייראה כשפותחים את הכיס.

כל שלושת החלקים הפנימיים מוכנים. מסדרים אותם ככה:

 (שימו לב- התמונה הפוכה. יש לבדוק שהחלקים בכיוון הנכון לפני החיבור!)

שלב רביעי- מחברים את שלושת החלקים הפנימיים.

שלב חמישי- חיבור הצמדן לחלק החיצוני:

תופרים את הנקבה של הצמדן כ-8 ס"מ מקצה הבד החיצוני. כדאי למקם את שני החלקים זה על זה ולבדוק שהם חופפים לפני שמחברים את הצמדן ולא לסמוך רק על הסרגל.

שלב שישי- חיבור החלק החיצוני לפנימי:
ממקמים את החלק החיצוני והפנימי ימין על ימין. יש לשים לב ששני חלקי הצמדן ממוקמים בצדדים מנוגדים (ראו תמונה).

תופרים בשלושה צדדים. שימו לב שהחלק הפתוח צריך להיות מעל החלק הפתוח של כיסי הכרטיסים.

קוטמים את הפינות לקראת ההיפוך.

שלב שביעי- הכנסת הבטנה:
תופרים את שני חלקי הבטנה זה לזה משלושה צדדים. משאירים פתח במרכז הצלע הארוכה לצורך היפוך. 

מחברים את הבטנה לחלק החיצוני ימין על ימין ותופרים מסביב.

סיום:

הופכים דרך הפתח בתחתית הבטנה, סוגרים את התפר בתך נסתר. מגהצים את השוליים ועושים טופ-סטיץ' קרוב לקצה. 
אני הוספתי כמה כפתורים לקישוט בחלק החיצוני.

 מסקנות:
יצא קצת קטן מדי, אבל אני מותחת אותו ומקווה לטוב.
אם אעשה עוד אחד אגדיל את המידות בס"מ אחד לפחות מכל כיוון.
בארנק המקורי היה גימור של סרט אלכסון מסביב. יכול להיות נחמד.

בהצלחה!