כשהייתי בהיריון היו לי המון תכניות לגבי תפירה לתינוק שיוולד. בסופו של דבר הספקתי רק מזרון לשידת ההחתלה מצופה בשעוונית מכוערת למדי (היום התכנית היא להחליף את השעוונית) ואפליקציות לוילון. את המזרון לשידה אחסוך מהבלוג לפחות עד שאחליף לו את השעוונית, וזה הוילון:
יצא קצת מקומט ולא פרמתי כי תפר זיגזג צפוף משאיר חורים כעורים ביותר. הדמויות מבד שקניתי מזמן ולא מצאתי עוד ממנו לצערי.
אחרי שאלון נולד כל מה שהצלחתי לתפור במשך זמן רב היה סינר ההנקה שלו, עד שגדל והתחיל להתעניין בקלמר שתפרתי לפני שנים מבד בסגנון היפי, אז החלטתי להכין לו מאותו הבד כדור איימיש:
לא העליתי על דעתי כמה עבודה זו תהיה. הגזירה של 36 חלקים, תפירה במכונה ואחר כך מילוי ותפירה בתך נסתר של 12 חלקים קטנים, שלא לדבר על החיבור במרכז... ובסוף העולל מעדיף את הכדור הקנוי והמגעיל....
יחד עם הארנק נגנב גם סינר ההנקה שלי. תפרתי אותו בשעת חסד אחת כחודש אחרי הלידה כשאלון ישן במפתיע שעתיים רצופות. הוא היה עשוי מהבד המקסים הזה:
היה לו גם שקיק תואם וקשת והוא שימש אותי נאמנה במשך חצי שנה עד לפני כחודש אז, כאמור, נגנב התיק בתוכו הוא שכן והיום הוא ודאי משמש אם מניקה אחרת אי שם.
אלון אמנם כבר בן שמונה חודשים וחצי אבל עדיין יונק ולעיתים מתעורר הצורך בסינר הנקה, בעיקר בעת ביקורים משפחתיים ולאחר חוג שחיה.
רציתי להכין סינר חדש מאותו בד אך גיליתי שהחתיכה שברשותי מעט קטנה מדי. התחרטתי בדיעבד שבזבזתי חתיכה ממנו לצורך הכנת השקיק התואם ופניתי לחפש בד חלופי.
הפור נפל על בד משנות השבעים ששימש בעברו ככיסוי לתנור אפיה בגן בו עבדתי ואני החרמתי לצרכי (תנור לא באמת צריך כיסוי...). כבר הייתה לו מכפלת משני צדדים כך שהעבודה לקחה לי שעה ברוטו, כולל בחירת הבד, חיפוש המידות המדויקות באינטרנט וסידור שולחן האוכל לאחר העבודה.
זו לא גזרה מקורית שלי אלא לקוחה מכאן:
שינויים שעשיתי-
1. השתמשתי באבזם מלבני ולא בטבעות D פשוט כי לא היו לי כאלה בבית. עושה את אותה עבודה.
2. במקום עצם של מחוך (boning) שאין להשיג מחוץ לנחלת בנימין השתמשתי גם בסינר המקורי וגם בחדש ברצועת "מפל" (החומר הזה שנראה כמו בריסטול אבל הוא בעצם פלסטיק) ברוחב 2 ס"מ. השתמשתי בשתיים זו על גבי זו ליתר חיזוק. עושה את אותה עבודה, אם כי אסור לקפל את זה אלא רק לגלגל כדי לשמור על הצורה שלו.
והנה הוא בשקיק שלו:
בחג הפסח האחרון נגנב הארנק שלי על כל תכולתו. לאחר שחידשתי את כל המסמכים והכרטיסים התפניתי להכין לי ארנק חדש.
הארנק הישן לא היה מעוצב כלל. זה היה ארנק פשוט ביותר, מבד סינטטי בצבע כחול כהה כמו שבדרך כלל מוצאים אצל נערים מתבגרים. משהו כזה:
הוא היה לי נוח, כי היה קומפקטי והכיל בנוחות תעודת זהות וכמה כרטיסים, היה לו רוכסן לכסף קטן ועוד כיס לכרטיסים הפחות שימושיים. לאחר שנגנב חיפשתי ארנק כזה אך נראה שכבר לא משווקים אותם. כל הארנקים שמצאתי היו מעור, וכולם גדולים מכדי להיכנס בנוחות לכיס או קטנים מכדי להכיל תעודת זהות. רבים היו מכוערים ורבים יותר היו יקרים.
אז תפרתי לי ארנק, וצילמתי את שלבי הכנתו כדי לחלוק אותו איתכם:
חומרים:
בד לחלק החיצוני (אפשר להקשיח בפליזלין)
בד לחלק הפנימי
בד בטנה
רוכסן באורך 8 ס"מ
צמדן (סקוץ') באורך 11 ס"מ, זכר ונקבה.
כפתורים לקישוט
מידות:
בד חיצוני- (1) 28X13 ס"מ
בד פנימי- (5) 10X13 ס"מ
(1) 40X5 ס"מ
בד בטנה-(2) 28X13 ס"מ
שלב ראשון- כיס עם רוכסן לכסף קטן:
באחת מחתיכות הבד הפנימי בגודל 10X13 ס"מ חותכים חתך באורך 6 ס"מ עם חיצים הפוכים בקצוות כך שיווצר חלון באורך 8 ס"מ וברוחב 1 ס"מ במרחק של 2.5 ס"מ מהקצה. מקפלים אחורה ומגהצים. תופרים את הרוכסן בחלון.
תופרים עוד חתיכה של10X13 ס"מ מאחורי החתיכה הזו שמאל על ימין, כך שכשפותחים את הכיס ייראה צד ימין של הבד הפנימי.
מניחים בצד.
שלב שני- כיסים לכרטיסים:
לוקחים את החתיכה בגודל 40X5 ס"מ מהבד הפנימי. מקפלים חצי ס"מ מהקצה העליון (בצלע של 40 ס"מ) אחורה ומגהצים. תופרים טופ-סטיץ' כדי להחזיק את המכפלת, אני עשיתי את התפר הקישוטי היחיד שהמכונה שלי יודעת לעשות בצבע של הבד החיצוני.
גוזרים את הרצועה שנוצרה לארבעה חלקים שווים באורך 10 ס"מ.
ממקמים את הכיסים לכרטיסים באופן שווה לאורך חתיכה נוספת בגודל 10X13 ס"מ. תופרים את הבסיס של כל אחד ולבסוף מחזקים את שני הצדדים.
מניחים בצד.
שלב שלישי- כיס לשטרות+ צמדן:
לוקחים עוד חתיכה של 10X13 ס"מ. מקפלים חצי ס"מ לאחור בצלע של ה-13 ס"מ ומגהצים. תופרים טופ-סטיץ' (אפשר בתפר קישוטי) קרוב לקצה.
בצד השני תופרים את הזכר של הצמדן כס"מ וחצי מהקצה. אני תופרת צמדן בתפר זיגזג רחב וצפוף מסביב.
מחברים לחתיכה האחרונה של 10X13 ס"מ שמאל על ימין משלושה צדדים, כך שצד ימין של הבד האחורי ייראה כשפותחים את הכיס.
כל שלושת החלקים הפנימיים מוכנים. מסדרים אותם ככה:
(שימו לב- התמונה הפוכה. יש לבדוק שהחלקים בכיוון הנכון לפני החיבור!)
שלב רביעי- מחברים את שלושת החלקים הפנימיים.
שלב חמישי- חיבור הצמדן לחלק החיצוני:
תופרים את הנקבה של הצמדן כ-8 ס"מ מקצה הבד החיצוני. כדאי למקם את שני החלקים זה על זה ולבדוק שהם חופפים לפני שמחברים את הצמדן ולא לסמוך רק על הסרגל.
שלב שישי- חיבור החלק החיצוני לפנימי:
ממקמים את החלק החיצוני והפנימי ימין על ימין. יש לשים לב ששני חלקי הצמדן ממוקמים בצדדים מנוגדים (ראו תמונה).
תופרים בשלושה צדדים. שימו לב שהחלק הפתוח צריך להיות מעל החלק הפתוח של כיסי הכרטיסים.
קוטמים את הפינות לקראת ההיפוך.
שלב שביעי- הכנסת הבטנה:
תופרים את שני חלקי הבטנה זה לזה משלושה צדדים. משאירים פתח במרכז הצלע הארוכה לצורך היפוך.
מחברים את הבטנה לחלק החיצוני ימין על ימין ותופרים מסביב.
סיום:
הופכים דרך הפתח בתחתית הבטנה, סוגרים את התפר בתך נסתר. מגהצים את השוליים ועושים טופ-סטיץ' קרוב לקצה.
אני הוספתי כמה כפתורים לקישוט בחלק החיצוני.
מסקנות:
יצא קצת קטן מדי, אבל אני מותחת אותו ומקווה לטוב.
אם אעשה עוד אחד אגדיל את המידות בס"מ אחד לפחות מכל כיוון.
בארנק המקורי היה גימור של סרט אלכסון מסביב. יכול להיות נחמד.
בהצלחה!
זה הניסיון השלישי שלי לכתוב בלוג שמאגד את מכלול היצירה שלי בתחומים השונים. אולי הפעם אצליח להתמיד...
הסיבה העיקרית שלי לכתוב בלוג היא שאני מקווה שזה יעודד אותי ליצור ברמה אחת מעל מה שעשיתי עד עכשיו. פעם הייתי פרפקציוניסטית, מאלו שעושים מועד ב' בכל מבחן שקיבלתי בו מתחת ל-90, זורקים פרויקט שלם שהטופ-סטיץ' שלו יצא קצת עקום- מכירים כאלה?
ואז עם השנים התרככתי, התחלתי לחפף ופתאום מצאתי את עצמי דוהרת בכיוון השני- מעתיקה דוחות קיימים כדי לצאת ידי חובה, תופרת עם חוטים שונים בסליל העליון והתחתון, משתמשת בתיק מכוער רק כי אני תפרתי אותו... הייתי חייבת לתפוס את עצמי בידיים ולומר- עד כאן!
בנוסף, במהלך השנים צברתי כמה דוגמאות מקוריות שרציתי לחלוק עם עוד אנשים. מקווה שתקבלו אותם בברכה.
אז יוצאים לדרך!
הקוביות הוכנו כמתנת לידה מאוחרת משהו לבנה של בת דודה שלי שנולד אחרי שתי בנות.
